<h1>שו"ת הרי"ף ח"ב סימן פ"ב</h1>
<h2>דף סו:</h2>
תשובה מי שיש עליו חובות ורצה למכור מתכשיטי אשתו, רואין אם הם דברים בינונים דנין בהם, כי הא (דתניא) [דתנן (ערכין כ"ד ע"א)] אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ובניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן, ואמרי' נמי האחין שחלקו מה שעליהם שמין מה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין [ב"ק י"א ע"ב], ואוקימנא בירושלמי [קדושין פ"א ה"ד] בבגדים של חול אבל של רגל ושל שבת שמין, הילכך מה שיהיה מבגדים מעולים וכל שכן כלי כסף וכלי זהב ובדולח יכול למכור אותם לפרוע חובותיו, אבל (ממשפחה) אם היתה אשתו מבני טובים [ממשפחה] מיוחסת יכולה לעכב, דקיימא לן [כתובות מ"ח ע"א] עולה עמו ואינה יורדת עמו. וכן כל מה שהיה מאלו הבגדים והתכשיטין שהתנו בהם בשעת פסקת נדוניא ובשעת הקדושין שיכניסם לאשתו אין לו למכור מהם כלום, על פי מה שאמרו [יבמות ס"ו ע"ב] ולא עוד אלא אפילו (הכניסה לה משלו) [הכניס לה שום משלו אם] רצה הבעל למכור לא ימכור.
